top of page
תמונת הסופר/תמרינה קיגל

אז מה, בעצם, השתבש בהיסטוריה של רוסיה?

אחרי המניפסט שלי למה אני סולדת מהתרבות הרוסית והתגובות הרבות שקיבלתי, אני ממשיכה.

כדי לדבר על התרבות הרוסית, צריך להבין קצת את הרקע ההיסטורי.


המהפכה התעשייתית כמעט ולא נגעה באימפריה הרוסית, כנ"ל גם המהפכות כמו בצרפת או הקמת מדינה חדשה כמו בארה"ב. עד אמצע המאה ה-19 האימפריה הרוסית נשארה מדינה פאודלית. אנשי המעמד העליון, שליטי האחוזות, החזיקו צמיתים, איכרים שהיו הרכוש של האדון. בא לך להכות ברכוש שלך עד מוות? יש לך אפשרות. בא לך לאנוס נערה כפרית שמצאה חן בעיניך? בכיף.


בואו נפנה באמת לקלאסיקה. צ'יצ'יקוב של גוגול עובר בין האחוזות ומחפש לרכוש את "הנפשות המתות" של צמיתים, כדי שיהיה לו מספר יפה על הנייר. בתגובות לפוסט שלי העלו השערה, אגב, שאני לא מכירה את התרבות הרוסית ולכן אני מזלזלת בה. אז ההיפך הוא הנכון. בתור ילדה שהתחילה לקרוא מגיל 3.5 ובילתה כל רגע פנוי עם אף בתוך ספר, קראתי את הכל. לא קראתי רק את "חטא ועונשו", כי לא היה לנו עותק בבית ואיכשהו כשהגעתי לספר הזה כבר הספקתי לקרוא ולהתאהב בבולגקוב ובצ'כוב.


הנפשות המתות של גוגול


אגב, צ'כוב הוא לגמרי יוצא מן הכלל בכל שורת הקלאסיקה הרוסית עם סאטירה קלילה שאקטואלית גם היום. בישראל פשוט לא מלמדים אותו נכון, הבחירה ב-"מועקה" ו-"כינורו של רוטשילד" בגלל הרקע היהודי היא פשוט מבאסת. אבל עוד נגיע לזה.


המהפכה התעשייתית באיחור של מאה שנה


נחזור להיסטוריה של האימפריה הרוסית. שנת 1861. הצאר אלכסנדר השני מבטל את הצמיתו. האיכרים מעכשיו חופשיים ויכולים לעבד את האדמה. ותודה לאל, ברוסיה יש הרבה אדמה לעבד. המהפכה התעשייתית הגיעה לאימפריה הרוסית באיחור של כמעט מאה שנה. רק סביב אמצע המאה ה-19 התחיל התיעוש, קמו מפעלים. מדינה מפגרת, למרות החלון לאירופה של הצאר פטר הגדול.


בפועל, רוסיה פשוט לא הספיקה להיות מדינה מתועשת וקפיטליסטית. גם כי נלחמה כל הזמן, עם התורכים, עם היפנים, עם הגרמנים וכד'. ואז הגיעה המהפכה. 1917. בונים עולם חדש. באופן מלאכותי לחלוטין, כי כל אימפריה, כל מדינה, חייבת לעבור את כל השלבים בצורה כמה שאפשר הדרגתית (ולא, ישראל לא נלקחת בחשבון, המדינה שלנו מיוחדת, על ספידים, למרות שכולנו היום רואים כמה מזיק יכול להיות מעבר מסוציאליזם לקפיטליזם, ושוב – זה לא לפוסט הזה).


לא שרוסיה הייתה מדינה מפגרת (אחרי אירופה, כמובן), יצאו ממנה מדענים, אבי הקולנוע הדוקומנטרי, דזיגה וורטוב (כמובן יהודי, על תרומתם של היהודים לתרבות הרוסית אצטרך לכתוב פוסט נפרד) גם היה במקור מרוסיה. גם התנועה הפמיניסטית הייתה מאד מפותחת ברוסיה בתחילת המאה ה-20 ונשים אפילו הספיקו להצביע פעם אחת לפני 1917.


עולם ישן עד היסוד נחריבה


המהפכה מצליחה, קומוניסטים מקבלים את השלטון. "שלטון לפועלים, אדמה לאיכרים", אחד החוקים הראשנים של המדינה החדשה. אבל איך האזרחים במדינה חדשה יוכלו לקרוא את החוקים? איך יתקרבו לאידאולוגיה? הרי רוב האוכלוסייה הבוגרת לא יודעת קרוא וכתוב.


ואם תהיתם מה קרה לפמיניזם, אז הוא בוטל על ידי החוק ומיד נקבע שוויון זכויות בין גברים לנשים, בוטל גם מוסד הנישואין, וההפלות הפכו לחוקיות. אבל מהר מאד הבינו הקומיסרים שהכל טוב ויפה אבל מדינה חדשה צריכה לגדול דמוגרפית, מלחמת העולם הראשונה הסתיימה, צריך תינוקות חדשים, חיילים חדשים, פועלים ופועלות – וההפלות שוב הוצאו מחוץ לחוק.


במשך כל קיומה של ברית המועצות, בכל בית קולנוע היה תלוי שלט עם ציטוט של לנין "מכל האומנויות, אומנות הקולנוע היא החשובה ביותר". שנים, שנים, התלהבתי מהציטוט הזה ואז גיליתי שזה רק סוף משפט שתחיל ככה: "בתנאי בורות מוחלטת..." (מצורף לפוסט הזה פלקט משנת 1925 עם הציטוט פלוס בונוס: "הקולנוע עם הפנים לכפר")




מצד אחד, נורא מבאס כשרוב תושבי המדינה שלך לא יכולים לקרוא עיתון, מצד שני – וואלה, זאת הזדמנות להנחיל אידאולוגיה. דרך מסכי הקולנוע. זו בדיוק הסיבה שדווקא הקולנוע ברוסיה היה מאד מפותח. כי הוא היה כלי אידאולוגיה מושלם. אחרי יום עבודה קשה במפעל או ברפת יוצאים לבלות בבית התרבות ורואים קומדיות בהן העני תמיד מערים על העשיר, והמדינה הקומוניסטית נראית מדהימה ממש.


ואם נקפוץ טיפה קדימה, לתקופת הטרור של סטלין, ככל שהמצב בחוץ היה עגום ומסוכן עבור רבים, שלא ישנו לילות וחיכו שיגיעו "לאסוף" אותם ברכב שחור של נקב"ד, הסרטים בקולנוע היו יותר ויותר מלאי אושר ושמחה.


אני בכוונה דילגתי על השנים הראשונות של הטרור האדום, כשכל מתנגדי האידאולוגיה חוסלו, דילגתי על ספינת הפילוסופים, דילגתי על הולודומור ועל מחיקה מוחלטת של מעמד האיכרים, הלאמת האדמות והקמת הקולחוזים (משקים קולקטיביים), על תוכניות החומש ועל התיעוש המואץ. אפשר לכתוב על זה מלא ואני כבר הארכתי יותר מדי. מבטיחה בפוסט הבא לחזור לכתוב על התרבות.







Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating

הירשמו לעדכונים מאיתנו

וקבלו ישירות למייל פוסטים חדשים בבלוג (אנחנו כותבים אותם בתדירות הרבה יותר נמוכה ממה שהיינו רוצים), עדכונים והטבות לקהל הלקוחות ולקוחות בפוטנציה.  

תודה

bottom of page