אחת הבעיות הגדולות של כל יזם היא איך לשכנע את השוק שהמוצר שלו באמת עובד. אפשר לכתוב תוכן שיווקי מבריק, להשקיע בפרסומות, או לנסות להגיע לקהל דרך המלצות. אבל לפעמים, כמו שנלמד ממקרה מעניין שקרה בקיץ של 1888, הפתרון הכי טוב הוא פשוט... לקום ולעשות מעשה.
"לפעמים צריך פשוט לקחת יוזמה"
זה היה בוקר קיץ רגיל לחלוטין במנהיים שבגרמניה. רגיל, חוץ מהעובדה שברטה בנץ, אשת עסקים ואם לחמישה, החליטה שהגיע הזמן לעשות מעשה. על השולחן במטבח היא השאירה פתק קצר ("יקירי, אל תדאג. נוסעת לבקר את אמא"), העירה את שני בניה הגדולים, ו"השאילה" את ההמצאה החדשה של בעלה - מרכבה מוזרה עם שלושה גלגלים ומנוע שנקראה "פטנט מוטורוואגן".
ברטה ריגר נולדה ב-1849 למשפחה אמידה בעיר פורצהיים שבגרמניה. כבת יחידה להורים מהמעמד הבורגני, היא זכתה לחינוך מעולה - נדיר לנשים באותה תקופה. הוריה קיוו שתינשא לבן טובים ותמשיך את המסורת המשפחתית המכובדת. אבל ברטה, צעירה אינטליגנטית עם ראש עסקי, התאהבה בחזון יותר מאשר בביטחון הכלכלי.

בגיל 23, למרות התנגדות משפחתה, היא נישאה למהנדס צעיר וחסר כל בשם קרל בנץ. היא ראתה בו את מה שאחרים לא ראו - גאון שזקוק רק להזדמנות. במקום להשתמש בכספי הנדוניה שלה לבית מפואר או מעמד חברתי, היא השקיעה הכל בחלום המשותף שלהם. היא לא הייתה רק אשתו - היא הייתה השותפה העסקית הראשונה שלו, המשקיעה הראשונה, והכוח המניע שדחף אותו קדימה.
כשהשוק לא מבין את המוצר שלך
אבל בקיץ של 1888 קרל בנץ היה שקוע בדיכאון עמוק. אף אחד לא רצה לקנות את "האופניים המשוגעים" שלו, אנשים צחקו עליו וכינו אותו חולם בהקיץ וכינויים נוספים, עוד פחות מחמיאים. המשקיעים נטשו, והביקורת הייתה קשה. ברטה, שהשקיעה את כל כספי הנדוניה שלה בחלום הזה (נגד רצון משפחתה, כמובן), ידעה שחייבים לעשות משהו דרמטי.
מכונאית עם סיכת שיער
המסע של ברטה לבית הוריה בפורצהיים, מרחק של 106 קילומטרים, לא היה פשוט בלשון המעטה. בכל פעם שהמנוע השתעל, היא הייתה צריכה להיות יצירתית. כשצינור הדלק נסתם, היא ניקתה אותו עם סיכת השיער שלה. כשנגמר הדלק, היא גילתה שאפשר לקנות ליגרואין (סוג של בנזין) בבתי מרקחת. כשהבלמים התחילו להישחק, היא ביקרה אצל סנדלר מקומי שציפה אותם בעור - ובלי לדעת המציא את רפידות הבלם הראשונות בעולם.
לאורך כל הדרך, אנשים יצאו מבתיהם בתדהמה. חלקם משכו את ילדיהם פנימה בפחד, אחרים התקהלו בסקרנות. ברטה לא פספסה אף הזדמנות - היא עצרה להסביר, ענתה בסבלנות על שאלות, והדגימה איך המכונה המופלאה עובדת. תוך כדי, היא אספה פידבק אמיתי מהשטח: היא הבינה שצריך עוד הילוך לטיפוס בעליות (אחרי שהבנים שלה נאלצו לדחוף את הרכב בכל עלייה), מיכל דלק גדול יותר (כי לרוץ מבית מרקחת לבית מרקחת זה לא פתרון מעשי), ואולי אפילו גלגל רביעי ליציבות.

המברק
כשהגיעה סוף סוף לפורצהיים, אחרי כמעט 15 שעות של נסיעה, היא שלחה מברק קצר לבעלה: "הגענו בשלום". מה שהתחיל כמברק פשוט, הפך למחרת לסיפור בכל העיתונים. הכותרות דיברו על האישה האמיצה שנסעה במכונה המופלאה, על ההמצאה שתשנה את העולם, ועל העתיד שכבר כאן. פתאום, כולם רצו לראות את ההמצאה של קרל בנץ. זה מה שאנחנו קוראים היום "ויראליות אורגנית".
בטא-טסטינג, עוד לפני שהמציאו את המושג
המסע של ברטה לא רק הציל חברה - הוא יצר תעשייה שלמה. היא הוכיחה קונספט(proof of concept), ביצעה בדיקות שטח אמיתיות, ומה שהכי חשוב - יצרה סיפור שאנשים רצו לספר הלאה. כל השיפורים שהיא הציעה הוטמעו בדגמים הבאים של הרכב, והפכו לסטנדרט בתעשייה. למעשה, הרבה מהדברים שאנחנו רואים היום ברכבים המודרניים - מרפידות הבלם ועד לתיבת ההילוכים המשופרת - הם תוצאה ישירה של אותה נסיעת מבחן ראשונה.
ועכשיו: איך תוכן שיווקי קשור לזה?
היום, כשאנחנו מתכננים קמפיינים דיגיטליים ומנסים לייצר תוכן ויראלי, כדאי לזכור את ברטה בנץ. היא לימדה אותנו כמה דברים חשובים:
לפעמים הדרך הטובה ביותר להוכיח שמשהו עובד היא פשוט להראות את זה בפעולה
משבר יכול להיות הזדמנות מצוינת ליצירתיות
פידבק מהשטח שווה זהב - צריך רק להקשיב
אין תחליף לסיפור אותנטי וטוב
והכי חשוב - היא הראתה שלפעמים צריך פשוט להאמין במוצר שלך מספיק כדי לקחת סיכון.
היום, כשמדברים על מרצדס-בנץ, לרוב מזכירים את קרל בנץ כממציא הרכב הראשון. אבל מאחורי כל ממציא גדול עמדה אישה נחושה עוד יותר, שלא רק האמינה בחלום - אלא גם ידעה איך להפוך אותו למציאות. ברטה בנץ נפטרה ב-1944, יומיים אחרי יום הולדתה ה-95. היא זכתה לראות את החברה הקטנה שלהם הופכת לאימפריה עולמית, ואת החלום המשותף שלהם משנה את פני העולם. והכל התחיל בהחלטה אמיצה אחת של בחורה צעירה ממשפחה טובה, שהעזה לחלום אחרת.
Comentarios