האם אפשר לקבוע שמישהו עבריין רק על פי המאפיינים השונים במראה החיצוני שלו? "נו ברור, סטיגמה", תגידו אתם. המסקנות שאנחנו מסיקים יכולות להיות קשורות למוצא: "רוסי" - אלכוהוליסט, "מזרחי" - בור ועבריין. ברור שזו גזענות לשמה, אבל פעם המראה החיצוני שימש בסיס לתיאוריה מדעית שלמה (וכן, כולנו יודעים לאן זה הידרדר אחר כך. הכירו את צ'זארה לומברוזו, ילד טוב ורונה, יהודי, נצר לשושלת רבנים ותלמידי חכמים ואבי תורת הקרימינולוגיה.
לומברוזו: מילד פלא לאסיר פוליטי
לומברוזו נולד בוורונה (כן, אותה וורונה של רומיאו ויוליה) בשנת 1836 במשפחה יהודית אמידה. קראו לו "ילד פלא", כי הוא היה ילד סקרן, קרא המון ספרים, בגיל 13 כבר כתב שירה ביוונית העתיקה והמשפחה כבר ידע שהוא בוודאי יפגין את כישוריו גם בגיל המבוגר בתחום מדעי הרוח.
אבל בגיל 18 צ'זארה התאהב בפוליטיקה. וליתר דיוק, במאבק לאיחוד איטליה (אם ראיתם את "הקיסרית" בנטפליקס, זה אחד מקווי העלילה בסדרה), כמו צעירים רבים אחרים. התוצאה לא איחרה לבוא והוא נעצר על פעילותו במחאה.
למרות שהמעצר היה קצר, כמה לילות מאחורי הסורגים שינו את חייו לנצח. במקום להתמקד בסבל שלו ולהילחם בפרעושים ועכברושים שתאי הכלא היו מלאים בהם, הוא התבונן בסקרנות באסירים האחרים. אחד כמוהו, בן למשפחה משכילה ועשירה, לא נחשף עד כה לעולם הפשע. צ'זארה שם לב שלרב והאסירים היו תווי פנים דומים, מבנה גוף דומה והתנהגות דומה. אחרי שהשתחרר מהכלא, החליט צ'זארה שבמקום לימודי פילוסופיה, הוא רוצה ללמוד רפואה.
רופא המשטרה והמצאת גלאי השקר: הסיפורים מאחורי הקלעים
אחרי שסיים את לימודי הרפואה, לומברוזו התגייס לצבא בתור רופא ושירת בגדוד שעסק במיגור הפשיעה והשוד. כבר אז הוא המציא מכשיר בשם "קרניוגרף", איתם מדד ראשים וחלקי פנים של הפושעים שנתפסו, כדי לנסות למצוא איזושהי חוקיות.
מכשיר נוסף שהוא המציא נועד למדוד לחץ דם של הנחקר בזמן התשאול. אבי אביה של מכונת הפוליגרף המודרנית. אם לחץ הדם היה עולה – סימן שנחקר משקר. באחד המקרים במהלך התשאול שודד הבנק לא הודה במה שמיוחד לו, אבל כשנשאל על זיוף הדרכונים – לחץ הדם שלו עלה. כמובן, תוצאות הבדיקה עם המכונה של לומברוזו לא היו יכולות להיות ראייה בתיק, אבל בזכותן החוקרים ידעו לאן כוון את החקירה.
היום שבו "נולדה" התיאוריה: רגע האוריקה של לומברוזו
ואז הגיע היום ששינה הכל. היה זה בוקר חורפי אפור ועגמומי. לומברוזו ערך נתיחה שגרתית במוחו של פושע ידוע, כשלפתע הוא "גילה" משהו מדהים - סדרה של שקעים מוזרים במוח, שלטענתו היו דומים למה שרואים אצל בעלי חיים. זה היה רגע ה"אוריקה" שלו. כמו שהוא כתב אחר כך: "כאילו אור בהיר האיר פתאום מישור אפל עד לאופק."
מאותו רגע, הוא היה משוכנע שמצא את המפתח להבנת הפשיעה: לדעתו, חלק מהאנשים פשוט נולדו להיות פושעים. הם לא בחרו בזה, הם לא הושפעו מהסביבה - זה פשוט מי שהם.
התיאוריה שהשתלטה על העולם (ואחר כך התרסקה)
לומברוזו פיתח תיאוריה שלמה על "האדם העברייני". הוא האמין שאפשר לזהות פושעים לפי סימנים חיצוניים - כמו מדריך שדה להכרת ציפורים, רק שבמקום מקור וכנפיים, הוא חיפש אוזניים גדולות ומצח נסוג.
הוא ניסח סדרה שלמה של סימנים מחשידים:
- אוזניים גדולות במיוחד (כי ככה הם שומעים טוב יותר איפה יש דברים לגנוב?)
- מצח נסוג (כנראה בגלל כל המחשבות הפליליות)
- לסת בולטת (אולי בשביל לנשוך טוב יותר את הקורבנות?)
- עיניים קטנות וקרובות זו לזו
- אף מעוקם או שטוח
אבל הוא לא הסתפק בזה. הוא פיתח תיאוריה שלמה על "אטביזם" - הרעיון שפושעים הם בעצם אנשים שחזרו לשלב אבולוציוני קודם. כן, הוא באמת האמין שפושעים הם מעין "אדם קדמון" שהסתנן איכשהו למאה ה-19.
לא רק פושעים
באופן כללי, לומברוזו אהב להסיק מסקנות. מספרים כי התעניין גם בגרפולוגיה (ניתוח כתב יד), ויום אחד הראו לו את כתב היד של הסופר הדגול לב טולסטוי. התשובה שלו? "זה בטוח כתב היד של אישה היסטרית!". אגב, כתב ידו של טולסטוי היה כמעט בלתי קריא ואת רוב הטקסטים שלו לפני ההגשה להוצאה לאור העתיקה אשתו, סופיה.
בהמשך הוא אף כתב ספר שלם על הקשר בין גאונות לטירוף, שבו טען שכל הגאונים הם קצת משוגעים. את הספר הזה הוא גיבה ב"עובדות" על התנהגות מוזרה של אנשים מפורסמים - שרובן, כמובן, היו שמועות לא מבוססות.
ספר נוסף של לומברוזו ניתח את התנהגות האישה על פי שלושה אובייקטים: אהבה, זנות ופשיעה. הוא טען שהאינסטינקט הבסיסי בחיי האישה הוא התרבות והוא הקובע את ההתנהגות שלה בשלבים שונים של חייה.
למרות כל הפאשלות והמסקנות הנמהרות מדי, לומברוזו נחשב לאבי הקרימינולוגיה המודרנית:
- הוא היה הראשון שחקר פשיעה בצורה מדעית ושיטתית
- הוא פיתח את הבסיס למה שהפך להיות גלאי השקר המודרני
- הוא היה הראשון שחקר את הקשר בין אלכוהוליזם לפשיעת נוער
- הוא היה חלוץ בחקר הקעקועים כחלק מתת-התרבות העבריינית
ויש גם הצד האפל
התיאוריות של לומברוזו על תורשה ותכונות מולדות השפיעו באופן משמעותי על התפתחות תנועת האאוגניקה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. מדענים ורופאים שהאמינו באאוגניקה השתמשו ברעיונותיו על "טיפוסים עברייניים" כדי לקדם מדיניות של עיקור כפוי ומניעת רבייה מאנשים שנחשבו "נחותים" או "פגומים".
פרנסיס גלטון, אבי האאוגניקה, אימץ חלק מהתיאוריות של לומברוזו והרחיב אותן לכדי תפיסה מדעית-כביכול של "השבחת הגזע האנושי". מאוחר יותר, האידיאולוגים הנאצים לקחו את הרעיונות האלה צעד קדימה והשתמשו בתורת הטיפוסים של לומברוזו ובעקרונות האאוגניקה כדי "להוכיח" את עליונות הגזע הארי ואת הצורך ב"טיהור" החברה מיסודות "נחותים". הם אף השתמשו במדידות גולגולת ותווי פנים, בדומה לשיטותיו של לומברוזו, כדי לזהות "טיפוסים גזעיים".
האירוניה המרה היא שלומברוזו, שהיה בעצמו יהודי ונצר למשפחת רבנים, לא יכול היה לצפות כיצד התיאוריות המדעיות שלו ישמשו בסופו של דבר להצדקת הפשעים הנוראיים ביותר נגד עמו.
כל דבר שאת כותבת פשוט קולח ומרתק!