אם ביומיים האחרונים עוד לא יצא לכם לשמוע על "הפוך דלעת" או בלעז "Pumpkin Spice Latte", או שהייתם בקומה או שאתם פשוט לא דוברי רוסית (או רוסים בלאי, שזה גם בסדר). גילוי נאות: הפוסט הזה הולך לנתח את המקרה כמהלך שיווקי שנולד ספונטנית מסכסוך בין העליות השונות. כלומר פחות סכסוך, יותר RTM 😉 (ביקשו ממני להסביר מה זה RTM: שיווק בזמן אמת, Real Time Marketing, כלומר מינוף של קמפיין פרסומי על ידי אירוע אקטואלי).
מאז פרוץ המלחמה באוקראינה מגיעים לישראל הרבה מאד חבר'ה מאוקראינה ורוסיה. רובם מגיעים על תקן זכאי עליה וחוק השבות וחלק מגיע לכאן בתור תיירים. כך או כך המצב שנוצר כרגע שיש בישראל לא מעט תושבי מוסקבה ופטרבורג, הערים הגדולות והחשובות ברוסיה שעד לפני שהתחילו הסנקציות, התהדרו באופי "מערבי" שלהן מבחינת ההיצע הצרכני ורמת חיים די גבוהה.
והנה הם מגיעים לכאן. להגיד שישראל שונה מאד מרוסיה זה לא להגיד שום דבר. ומילא היה מדובר רק על הלכלוך ברחובות, רמת השירות הלא מי יודע מה (כי במוסקבה, מסתבר, אפשר להזמין הביתה פדיקוריסטית בשעה שתיים בלילה), אבל אין כאן דברים בסיסיים שהחבר'ה ממוסקבה כל כך רגילים אליהם. למשל, לאטה דלעת, הפוך דלעת, Pumpkin Spice Latte של Starbucks.
השבוע באחת מקבוצות פייסבוק שמרכזות מענה וסיוע לעולים התפרסם פוסט תמים. כותב הפוסט הלין שהוא מתגעגע מאד להפוך דלעת של סטארבקס שהיה רגיל לשתות במוסקבה כל ספטמבר-אוקטובר. ולכן הוא עצוב. הוא אפילו בדק בגוגל איפה יש סניף סטארבקס הקרוב והגוגל שלח אותו לדמשק (בגין ושרון מתהפכים בקברם).
תוך מספר שעות הפוסט הפך לוויראלי, צילום המסך שלו התפזר ברחבי הרשת בין דוברי הרוסית בישראל, תודה לאל יש מלא כאלה וזכה לספקטרום רחב מאד של תגובות:
היו כאלה שגינו "אפשר לחשוב, אין לאטה דלעת, אבל אין גם גיוס חלקי ובכלל תסתום, תגיד תודה שנתנו לך לעבור את הגבול בנתב"ג"
היו כאלה שצחקו "וואלה, מה עוד חסר לך?"
היו כאלה שהרגיעו את הרוחות: "בן אדם בסך הכל בסטרס משינוי רמת החיים והצורך לברוח מהגיוס"
אה וכמובן היו גם כאלה שאמרו: "איכס, הקפה של סטארבקס, מי בכלל שותה את החרא הזה, אצלנו בקיוסק של איציק מתחת לבית יש קפה פי אלף יותר טעים!"
בקיצור, הבנתם. אף אחד לא נשאר אדיש.
תראו, כל עלייה וקוץ בה. במיוחד כשמדובר ברוסים.
בהתחלה היו אלה שהגיעו לכאן לייבש את הביצות והקימו את ארגון "השומר".
ואז היו אלה שבנו את תל-אביב.
ואז הרבה זמן לא היו עד שבשנות השבעים התחילו לטפטף הציונים, הסירובניקים.
ואז מסך הברזל נפל, השער נפתח והגיענו אנחנו שמיד זכינו לכינוי "עליית הנקניקים". אבל זה בסדר, כי בתכלס, גם הבנים של יעקב ירדו למצרים בגלל הרעב, זוכרים? לא חשוב.
אחרי עליית הנקניקים באה עליית הגבינות (בגלל הסנקציות של רוסיה על תוצרת חוץ), או עליית פוטין שדווקא קראו לעצמם בשם מחמיא "העלייה החדשה והאיכותית" (Новая Качественная Алия). ברור שאז הגיע הזמן של עליית הנקניקים לצחוק. כי תמיד צוחקים על החדשים.
כן, כן, גם העלייה העכשווית כבר קיבלה כינוי: "עליית הדלעת". האמת, הם כתבו את זה על עצמם, וזה מגניב, אירוני ומודע לעצמו. הם אפילו הגדירו את עצמם בתור אלה שבאים לכאן לשפר את השירות, להפוך את ישראל לנקייה יותר וכמובן להביא לכאן הפוך דלעת. יש עוד סעיפים בעצומה, כמו למרוח מיונז בלאפה שווארמה (ככה אוכלים במוסקבה) ולשים גבינת "פילדלפיה" בכל רול סושי קיים (כי ככה אוכלים במוסקבה). אציין ואומר שבמוסקבה שמים בסושי גם גמבה אדומה, אבל די, אני יודעת שעשיתי אתכם רעבים (או דווקא להיפך).
ואלה רק רוסים, תחשבו על כל העליות שהגיעו לכאן במשך 140 שנה! הכי מדויקים עד כה היו אורי זוהר ואריק איינשטיין במערכון המפורסם של "לול".
לאטה דלעת ו-RTM
והנה הגענו לקטע של שיווק: ביום למחרת ראיתי מודעה של בית קפה בחיפה (ברוסית) שמזמין כל מעוניין ומעוניינת שיש הפוך דלעת בתפריט. ואז עוד בית קפה בתל-אביב וכן, כן, עצרו הכל, בפאקינג חולון, אני גרה בבירת הקפה העולמית, חברים!
מלחמות הקפה היו גם לפני שהם באו. מערכון הקפה של "ארץ נהדרת" עם מרגול
ויש גם קפסולות דלעת של נספרסו, מסתבר שבטח קונים אותן עכשיו בכמויות ,כי כולם חושקים בטעם הדלעת בקפה. חבר פייסבוק אף פרסם מתכון איך מכינים הפוך דלעת לבד בבית וזו רק טיפה אחת של חלב מוקצף בכל הטרנד הזה שתפס כל כך מהר וכל כך חזק שאפילו פוליטיקאים הצטרפו.
גנץ פשוט שילב את זה במצע של "המחנה הממלכתי" לצד עידוד העלייה והסיוע לעולים ואלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים, "ישראל ביתנו"), שם דגש על עידוד הסחר החופשי, המאבק במונופול ועל חיזוק הכלכלה.
מה דעתי על כל זה?
בתור נציגת עליית הנקניקים זה מצחיק אותי מאד ומודה, בהתחלה זה גם קצת עצבן כי וואלה, זה מה שחסר לכם כאן? מצד שני, זה עורר אצלי לא מעט מחשבות:
תושבי הערים הגדולות ברוסיה שרואים בעצמם אנשים משכילים ו-"מערביים", שותי הפוך הדלעת לרוב לא מתעניינים בפוליטיקה וכנראה היו ממשיכים ללגום את המשקה הסתווי שלהם ברקע שלטון טוטליטרי אם לא היו מאיימים לגייס אותם לצבא. וכן, אי אפשר להתעלם מההשוואה ל-"שותי האספרסו" מתל-אביב. בקיצור, חברים, אני מנצלת את הבלוג הזה כדי להגיד לכם: תתעניינו בפוליטיקה, צאו להצביע אחרת יהיה לנו פוטין משלנו.
בתור מומחית קהילות ואשת קריאייטיב ודיגיטל אני תוהה כאן לגבי הטבע האנושי והרצון שלנו להיאחז בדברים שאנחנו רגילים אליהם בחיינו "הקודמים". כי גם כשאנחנו הגענו, אכלנו חומוס עם מזלג, לא הבנו את טעם הפלאפל ועמבה בכלל הרגישה לנו לא אכילה. המוזיקה רועשת, החום בלתי נסבל וכולם צועקים. ושכחתי את העגבניות הלא טעימות (תשאלו כל רוסי מה הם חשבו בשנים הראשונות כשעלו לארץ).
אז אנחנו התגעגענו לדג מלוח, לחם שחור ושמן חמניות לא מזוכך (הזה עם הריח) והם מתגעגעים ללאטה דלעת שככל הנראה יהפוך עוד השנה לסעיף חובה בתפריט של רוב בתי הקפה בישראל. כדאי לכם, כי רוסים הם כוח צרכני נאמן, אני אומרת את זה בתור אחת שמנהלת קהילה של 57000 חברים מלאי כיסופים לפלמני ונובי גוד.
בשורה התחתונה: אפשר לצחוק על ההרגלים של אחרים, אבל יותר משתלם להפוך אותם למהלכים שיווקיים מעניינים. לנו ב-"פשוט יצירתיים" יש כמה רעיונות, אז לגמרי מוזמנים. ותמיד זכרו: הדמיון בין כולנו בסופו של דבר מתגבר על השוני. אנחנו בונים יותר מדי חומות ומעט מאד גשרים.
Comments