שתי סדרות בריטיות גרמו לי לחשוב על מה שקורה לנשים בחדרי לידה ואחרי לידה, בלי שאף אחד שם ניסה ללמד אותי משהו. ומשם הגעתי לדיינה סקאלי, לג׳ינה דייויס שהלכה לספור דמויות נשיות בתוכניות ילדים, ל״ניפ/טאק״, ל״גמביט המלכה״ ול״פאודה״. מאמר על מה סדרות שותלות לנו בראש בזמן שאנחנו בטוחים שאנחנו רק צופים, ולמה ארגונים שרוצים להעלות מודעות צריכים להתחיל מסיפור ולא מרשימת תסמינים.

בילבורדים ברוסיה מפרסמים "מתלים לכל מקרה בחיים" - אבל זה לא פרסומת. זה סמל מחאה נגד איסור הפלות, המזכיר את הימים בהם נשים נאלצו להשתמש במתלי בגדים להפלות מחתרתיות. מאז מהפכת אוקטובר 1917, גוף האישה הרוסית שימש שדה קרב אידאולוגי: הבולשביקים ביטלו את הפמיניזם והכריזו על שוויון מוחלט, אבל כשההפלות הפכו לנפוצות מדי, המדינה אסרה אותן ב-1936 למשך כמעט 20 שנה. היום, רוסיה חוזרת ל"ערכים מסורתיים", והיא לא לבד: מישראל ועד ארה"ב, השאלה מי הריבון על גופה של האישה?

המושג "זכר-אלפא" משמש במשך שנים ביטוי נרדף לדומיננטיות, קשיחות, הישגיות ותחרותיות. מאיפה המושג הזה הגיע ולמה הוא כבר לא רלוונטי?