גוף האישה כנכס לאומי: מעידוד הילודה עד איסור ההפלות

זה לא קולבים!

בילבורדים תלויים באחת הערים ברוסיה. "קולבים - לכל מקרה בחיים", כותרת שלט אחד. "הבחירה שלך - בידינו", מבטיח השני, עם תוספת מפתה: "איכות רוסית, מסורת סובייטית". יש גם כתובת דומיין - domveshalok.ru - "בית הקולבים". וכמובן קוד QR שמוביל לאתר.

אבל זה לא אתר של חנות לקולבי בגדים.

שלטי חוצות - פרסומת לחנות מתלים, רק שלא בדיוק

כשגוללים את העמוד הראשי, במסך השני מופיעה עצומה. עצומה נגד איסור הפלות על ידי החוק. ופתאום הכל ברור: הקולבים עם הסרט האדום הם לא מוצר למכירה. הם סמל. סמל להפלות מחתרתיות, לימים בהם נשים בברית המועצות נאלצו להשתמש בקולבים (ובשיטות מסוכנות נוספות) כדי להיפטר מהריונות לא רצויים, כשההפלות היו אסורות בין 1936 ל-1955.

השלטים היו תלויים שבועיים. תוך שבועיים נאספו 200,000 חתימות. כיום, בשנת 2025, אין עדיין איסור רשמי על הפלות ברוסיה - אבל הכיוון ברור. יש קנסות אסטרונומיים על "שידול להפלה". מרפאות פרטיות מסרבות לבצע הפלות מפחד סנקציות. ויש, כמו באגודת אפרת הישראלית, "נשמות טובות" שמנהלות שיחות עם נשים על חשיבות הילודה.

אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה הערים התמלאו בשלטים מסוג אחר. מצד אחד עובר עם הכיתוב: "תגני עלי היום" ומצד שני חייל: "ואז אני אוכל להגן עליך מחר". מתחתיו: "הפלה זה לא 'עניין של מצפון של כל אחד', אלא לקיחת חיים מבן אדם". באמצע - האות Z הצבאית. למטה - ההאשטאג:

#לאמפקיריםאתהאנשיםשלנו (סלוגן מתחילת המלחמה המצדיק את הפלישה).

הגני עלי היום ואני אגן עליך מחר - פרסומת למניעה של הפלות ברוסיה

האירוניה היא אכזרית. מדינה שמסרבת לאסוף גופות חייליה מאוקראינה, שערך חיי האדם בה שואף לאפס מהצד השלילי, מטיפה לקדושת החיים הטרום-לידתיים. אבל ההיגיון ברור: מדינה במלחמה צריכה חיילים עתידיים.

שחר העולם החדש: כשהחופש היה רציני מדי

כדי להבין איך הגענו למתלים עם סרט אדום, צריך לחזור למהפכת אוקטובר 1917. עד המהפכה התנועה הפמיניסטית ברוסיה הייתה פעילה כמו בכל אירופה, למרות שנשים לא יכלו ללמוד ברוב האוניברסיטאות ולראשונה הצביעו כחצי שנה לפני המהפכה, בפברואר 1917. מיד אחרי המהפכה, הבולשביקים ביטלו את הפמיניזם על ידי חקיקה - לא בגלל התנגדות לזכויות נשים, אלא להפך: הם הכריזו על שוויון מוחלט בין המינים, והפמיניזם נתפס כמיותר. נשים איישו משרות בכירות, פעלו בפרלמנט, עסקו בכל המקצועות. המהפכה רצתה להרוס לא רק את הסדר המעמדי - גם את הסדר החברתי הישן כולו.

הדת הופרדה מהמדינה. מוסד הנישואין טרם גובש. הנורמות המיניות הקודמות קרסו. הקומסומול, ארגון הנוער הקומוניסטי, אף הוציא הכרזה מפורשת: כל חבר קומסומול בעל צרכים מיניים זכאי למימושם, וכל חברת קומסומול חייבת לבוא לקראתו - אחרת היא "בורגנית".

כל חבר קומסומול יכול וצריך לספק את צרכיו המיניים, כל חברת קומסומול חייבת להיענות לו אחרת היא בורגנית

אבל החופש המיני, בשילוב בורות כמעט מוחלטת באמצעי מניעה והיגיינה, הוביל לשני דברים: התפרצות מחלות מין וגל ענק של הריונות לא רצויים. כדי למנוע הפלות מחתרתיות קטלניות - קפיצות מארונות, החדרת מתלי בגדים לרחם, ניתוחים באמצעות כלי בית על שולחנות מטבח - הפכו ההפלות בבתי חולים לחוקיות. והן הפכו למעשה לאמצעי המניעה העיקרי. יתרה מזו, היה עידוד לפנות לבתי חולים כדי לבצע הפלה במקום ללכת למישהו מחתרתית

הפאניקה הדמוגרפית: כשגוף האישה הפך לנכס לאומי

בשנות העשרים והשלושים המוקדמות, הממשל הסובייטי התמודד עם משוואה בלתי אפשרית: אם כולן מפילות, אין ילדים. אין אזרחים חדשים כדי לאייש את העולם החדש. ב-1936 נפל הפור: ההפלות נאסרו לחלוטין. גם לרופא וגם לאישה היו צפויים עונשי מאסר ארוכים. כדי "להמתיק את הגלולה", המדינה הגדילה דרסטית מענקים ליולדות (הישארו איתי, עוד מעט נדבר על מענקים מסוג אחר שנכנסו לתוקף ברוסיה ממש לאחרונה).

"ואני רציתי לעשות הפלה...". כרזה סובייטית משנות השישים. ממש אגודת "אפרת"

זכות האישה על גופה? המושג לא היה רלוונטי. גופה של האישה היה נכס של המדינה, מכונת ייצור לאזרחים עתידיים. והנשים חזרו למתלים, לקפיצות מארונות, לניתוחים על שולחנות מטבח. האיסור נמשך כמעט עשרים שנה.

הפלה מחתרתית יכולה לגרום לנכות ואף למוות - עוד כרזה מאותה תקופה

רק ב-1955, עשור אחרי סיים מלחמת השנייה שהותירה את ברית המועצות עם מחסור חמור בגברים, חזרו ההפלות להיות חוקיות - וזה היה נס של ממש במדינה ללא פמיניזם רשמי, שנות אור לפני המערב. השיקול היה כפול: למגר הפלות מחתרתיות שממשיכות להרוג נשים, ומאידך לעודד ילודה דרך מענקים כספיים משמעותיים. מי שילדה מעל שלושה או ארבעה ילדים קיבלה תואר "האם הגיבורה", עם קצבאות, תוכניות הזנה, ולעיתים אפילו דירות מהמדינה. וכן, היה שווה ללדת כדי לקבל דירה. 

ולפעמים הגישה הייתה דווקא ממש מתקדמת: "הפלה מזיקה לבריאות. עדיף למנוע הריון, מאשר להפסיק אותו באופן מלאכותי". כרזה של שנות השישים בברית המועצות

חזרה לקולבים: הפלות ברוסיה 2025 וה"ערכים המסורתיים"

וכך, בשנת 2025, קולבי הבגדים חוזרים לתמונה. לא כאמצעי מחתרתי, אלא כסמל מחאה. הקמפיין הסמוי הפך לגלוי כשיוזמת המהלך פרסמה פוסט בפייסבוק והמשיכה לאסוף חתימות. מהלך מסוכן, גם למי שחותם וגר ברוסיה.

עכשיו תגידו בצדק, אז מה, גם לנו יש אגודת "אפרת" שנועדה לשכנע נשים ונערות להמשיך עם הריון לא רצוי. אבל רוסיה מדינה מאד שונה מישראל. בישראל יש ילודה וגידול דמוגרפי בזכות המגזר החרדי וגם במשפחות חילוניות הפך לנורמה להביא שלושה-ארבעה ילדים. ברוסיה הילודה בירידה. ויש מלחמה שמדללת עוד יותר את אוכלוסיית הגברים. ואם הממשלה מתכננת על "מלחמת נצח" (ושם כבר אין מי שיעצור את הטירוף), צריך ללדת חיילים חדשים.

לכן רוסיה עושה הכל כדי לעודד ילודה. ממש לפני כמה חודשים נכנס לתוקף חוק שאם נערה נכנסת להריון והיא עדיין לומדת בבית הספר, היא מקבלת מענק כדי ללדת. לא הפלה בחינם, לא תמיכה ושיקום. מענק ללדת. ואל תשכחו חופשות לידה נוחות, תשלום דמי לידה, מענקים ל"מתמידות" ואולי גם דירות מהמדינה..

אבל התמריצים החומריים הם רק חלק מהתמונה. עידוד הילודה ברוסיה המודרנית נעשה גם באמצעות החדרת "ערכים מסורתיים" - דימוי האישה "במטבח, בהריון, יחפה", כלומר לא קרייריסטית או חלילה עצמאית מבחינה כללכית. והגבר הוא המפרנס, מקבל ההחלטות, ראש המשפחה. זו לא המצאה חדשה - זו חזרה לדומוסטרוי (Домострой), מדריך משק הבית מהמאה ה-16 שקבע בדיוק איך צריכה משפחה רוסית "נכונה" להיראות, כולל זכות הבעל להעניש את אשתו פיזית. הממשל הרוסי מקדם היום את הדימוי הזה כ"מסורת אותנטית", כחלק מהמאבק ב"ערכים המערביים המושחתים" כמו פמיניזם וזכויות נשים.

ואם זה לא מספיק, המדינה ממשיכה לייצר נוסטלגיה לברית המועצות דרך חשבונות אינסטגרם עם מיליוני עוקבים - מציגה סרטים ישנים, מטשטשת את הצדדים האפלים, מגדלת דור בן 30 שמתגעגע למדינה שמעולם לא הכיר. הפרדוקס הוא שברית המועצות המוקדמת הייתה מהפכנית בדיוק בהריסת המבנים הפטריארכליים האלה - שיווין זכויות, גם אם מדומה, עידוד של נשים לצאת לעבודה וכד' - ועכשיו - בתוספת של ערכי הדומוסטרוי - מתקבלת מפלצת מסוכנת.

ובכל דור ודור

זכות האישה על גופה היא אחד הנושאים המעצבים את המבנה החברתי במדינות שונות, והיא נשארת, שוב ושוב, בידיים הלא נכונות. ורוסיה לא לבד במאבק הזה. אגודת אפרת בישראל, שפועלת מאז 1977, משתמשת באסטרטגיות דומות לממשל הרוסי: פניות אישיות לנשים השוקלות הפלה, הבטחת תמיכה כלכלית ורגשית, ומסרים רגשיים על "הצלת חיי עוברים". ההבדל הוא שבישראל ההפלות נשארות חוקיות בנסיבות מוגדרות, והדיון הוא חברתי לא משפטי. אבל הדימוי של "גיבורת לאום" שמבינה את "ייעודה" כאם - הרטוריקה זהה.

בארצות הברית, ביטול פס"ד רו נגד וייד ב-2022 החזיר את סמכות ההכרעה על חוקיות הפלות למדינות, וחלקן כבר הטילו איסורים מוחלטים או כמעט מוחלטים. הניסיון לחזור לאיסור הפלות הוא תוצאה ישירה של עובדה פשוטה: גברים נמצאים ברוב המכריע של מוקדי קבלת ההחלטות. והנשים שמצליחות להתברג פנימה? לעיתים קרובות מדי הן אוחזות בדעות משתפות-פעולה עם הפטריארכיה, מקדמות את אותם "ערכים מסורתיים" שמחזירים אותן למטבח, בהריון, יחפה.

לאורך מאה השנים האחרונות ברוסיה, וגם במקומות אחרים בעולם, הגוף הנשי שימש שוב ושוב כשדה קרב אידאולוגי. הבולשביקים ראו בו סמל לחופש, עד שהבינו שהם צריכים אותו כדי לייצר אזרחים. הסובייטים הפכו אותו לנכס לאומי. רוסיה המודרנית משתמשת בו כדי לייצר חיילים למלחמה אינסופית. בין אם הרטוריקה היא קומוניסטית, דתית או לאומנית - התוצאה זהה: האישה איבדה את הריבונות על גופה.

השאלה היא האם מדובר במעגל סגור, או שאכן בשנים הקרובות נצליח להכניס יותר נשים לשבת ליד שולחנות קבלת ההחלטות - נשים שמבינות כמה זו זכות חשובה וחיונית. נשים שלא יסכימו להיות שותפות לפרויקט של הפיכת גופן לנכס לאומי. הקולבים עם הסרט האדום ממשיכים להתנופף - פעם כאמצעי נואש, היום כסמל מחאה. ובמאה העשרים ואחת, כשחלק מהעולם חוזר לאיסור או הגבלה דרסטית של הפלות, התשובה לשאלה "מי הריבון על גוף האישה" נשארת מטרידה: לא היא.