חוץ מזה שחודש דצמבר הוא חודש של חגים, הוא גם חודש מאד טעון, במיוחד לאלה שרוצים לחגוג גם חנוכה וגם נובי גוד, ועל הדרך לקפוץ לחגוג את כריסמס באירופה (וגם ביפו, ירושלים,חיפה או נצרת). הקטע המצחיק שכל החגים האלה הם פשוט אותו חג, הבעיה שמעטים מאד יודעים זאת ומכאן הבלבול.
טבע נגד האדם
דמיינו לעצמכם שאתם שבט קדום. בדיוק מצאתם לעצמכם מקום של קבע על גדה של איזה נהר ויש יער ליד, התחלתם לעבד אדמה ולגדל דגנים וירקות. אולי יש לכם גם חיות משק וכלב ששומר על כל היופי הזה. כל הקיץ עבדתם מאד קשה, הימים היו ארוכים, הלילות קצרים – תענוג. ואז אחרי שקצרתם את התבואה, מזג האוויר התחיל להשתנות. התחילו גשמים, נהיה קר, אבל הדבר הנוראי ביותר הוא שהשמש פתאום התחילה לשקוע מוקדם מאד ולזרוח מאוחר מאד.
איזה פחד, אה? ומה אם יום אחד השמש תשקע ולא תזרח שוב לעולם? נהיה ככה בחושך? וכשייגמרו לנו העצים למדורות? כך חשבו אנשי השבט בפאניקה, כשהם מצטופפים אחד עם השני סביב המדורות כדי לא לקפוא למוות. ואז אחרי כמה שבועות הם שמו לב שהימים התחילו להיות ארוכים יותר, הלילות התקצרו והידד! השמש שוב זורחת מוקדם יותר ושוקעת מאוחר יותר. מרוב שמחה, בלילה הכי ארוך בשנה, אנשי השבט הדליקו מדורות, וצעדו עם לפידים אל תוך היער, שם קישטו איתם איזה עץ גבוה ויפה. לחג הזה קראו יול (ġéol באנגלית העתיקה או jól בשפות סקנדינביות עתיקות). חג היול מוכר גם במסורת קלטית עתיקה. אגב, בגרמניה של ימי הביניים המשיכו לחגוג יול, אז כבר היו מביאים הביתה בול עץ, מקשטים אותו ודואגים לו. אגב, ברוסית עץ אשוח נקרא יולקה (елка, yolka), אבל תיכף נגיע לזה. קיצרתי כאן המון מידע, כדי להתקדם עם הסיפור אבל הכל זמין במקורות שונים בגוגל, למי שמעוניין להרחיב את הדעת.
אלוהי השיווק
נשמע לכם מוכר? באנו חושך לגרש? קישטנו עץ? ובכן, הדתות המונותאיסטיות לא נולדו יש מאין. כלומר אין ספק שהיו המכבים והיה בית מקדש הרוס, וישו נולד לו אי שם באבוס בבית לחם ואולי כל זה קרה באמת בחורף, אבל כשאתה בא להטמיע דת חדשה, אתה חייב לשווק אותה לאחרים כמו שצריך. לשווק – לקחת חג חקלאי כלשהו שהיה נהוג באותם שבטים שבאת לשווק להם את הדת ו-"להלביש" עליו אג'נדה אלוהית מונותאיסטית. כי מי שהאמין בכוחות הטבע ובכך שהצליח לשכנע את השמש לחזור, יאמין שפך השמן הספיק לשמונה ימים או נולד בן של אלוהים.
אגב, אנחנו מדברים עכשיו על חנוכה וחג המולד, אבל גם שבועות, סוכות ואפילו ט"ו בשבט הם חגים חקלאיים. על פורים אני אכתוב פוסט נפרד, כשיגיע הזמן, חכו, גם שם יש קטע. אם בא לכם עוד קצת מידע בנושא, תקראו את "מלכים ג'" של יוכי ברנדס. יש שם הסברים מעלפים של כל המכניקה הזו.
ובכן, אנשי הדתות (במקרה של חנוכה אלה הם אנשי חז"ל) הם אנשי שיווק מעולים. חג החנוכה עם הנרות שמדליקים 8 ימים ואוכלים מאכלים שומניים השתרש נהדר, וגם הוספנו לו את הגבורה של החשמונאים שסילקו את היוונים מבית המקדש. כנ"ל גם חג המולד, יום הולדתו של ישו התינוק (ומה אם זו הייתה בת? מה היו עושים אז?). אבל מה קשור נובי גוד, אתם שואלים? ואף מילה על זה שבעצם זה נופל על ברית המילה של ישו התינוק.
עוד משפט או שניים על המנהגים והערבוב בין הימים. המנהג הנהדר של דמי חנוכה, הגיע מאירופה והוא מתוזמן בצורה מושלמת עם המתנות שמקבלים הילדים הנוצרים לחג המולד. כדי שלא יקנאו לרגע בחבריהם הנוצרים.
עולם חדש
מבחינת יהודי ברה"מ, נובי גוד הוא החג היחיד בלוח השנה שנטול אידיאולוגיה סוציאליסטית-קומוניסטית וזו כשלעצמה סיבה נהדרת לחגיגה, אבל בתכלס, זה הגיע לרוסיה בגלים. תחילה על ידי הצאר פטר, שניסה לקרב את רוסיה. מסתבר שעד 1699 ברוסיה חגגו את תחילת השנה בכלל בספטמבר (לוח שנה חקלאי), אל פטר הגדול חתם על צו והורה להעביר את חגיגת מעבר השנה ב-1 בינואר, כמו בכל מדינות המערב. וזה עוד לא הכל, כי לפי לוח השנה של האימפריה הרוסית, היא פיגרה מבחינת התאריכים בשבועיים אחרי אירופה, הבדל בין לוח שנה יוליאני ללוח שנה גרגוריאני. ההפרש הזה הסתדר רק אחרי המהפכה של 1917, אבל עדיין – כל העולם הנוצרי חוגג את חג המולד ב-24.12 בלילה, אבל חג המולד האורתודוקסי ברוסיה חוגגים שבועיים אחרי, 7.01.
אוקי, חוזרים לנובי גוד. מהפכת אוקטובר (שבדיוק בכלל כל הבלגן עם לוחות השנה קרתה בכלל ב-25.10, אבל חוגגים אותה ב-7.11 (אל תשאלו) חרתה על דגלה את הרצון שלה לבנות עולם חדש. עולם בלי דת. ביטלו את הדת על ידי החוק, הרסו כנסיות, הגלו או חיסלו את אנשי הכמורה, הרבנים וכד'. ופתאום הרגישו איזו דלות מסוימת מבחינת החגים. הכל טוב ויפה, עולם חדש, אבל צריך לשווק אותו למדינה מורעבת ומותשת על ידי המלחמות. צריך לתת לאנשים לשאוף לאנשהו. לחכות לנס. לחגוג.
בהתחלה ניסו הסובייטים להילחם בחג המולד בעזרת פרופגנדה וכמובן איך אפשר בלי קצת אנטישמיות לרפואה? שימו לב למספר הצלעות של הכוכב על העץ בציור.
הדיקטטור והחג
המלחמה בחג המולד לא ממש מצליחה. יש צורך בפתרון חדש. בדיוק כמו לפני כמה אלפי שנים, מחליטים בברה"מ להחליף את הנרטיב של החג. בסוף נובמבר 1935 יוצאת הנחיה של פוליטבורו (רוב הסיכויים בהוראה של סטלין עצמו) להחזיר לעם את עץ האשוח, אבל כמובן ללא ישו התינוק או כל סממן כזה או אחר. במקום המלאך יקשטו את צמרת עץ האשוח עם כוכב אדום, ישירו שירים וירקדו, יתחפשו ובחצות ישיקו כוסות בחגיגיות לכבוד השנה החדשה. אין קשר לדת, אין קשר לאידיאולוגיה, הכל שמחה טהורה.
ומה עם היהודים בברה"מ? איך הם קיבלו את הבשורה שמעכשיו חוגגים נובי גוד עם עץ אשוח? האתאיסטים, אלה שזנחו את המסורת לטובת המהפכה, שמחו לחג סוציאליסטי-קומוניסטי-חילוני. אלה שעדיין שמרו מסורת, גם בסתר, לקחו את הדברים האלה קשה, אבל בסופו של דבר כולם יישרו את הקו.
הנה דוגמא, מה חשבו על המסורת החדשה בארץ ישראל. עיתון "דבר", ינואר 1938. תודה לד"ר נתי קנטורוביץ' שסייע ושלח אלי את הכתבה.
אצלנו בבית, חילוני לחלוטין, הקפידו להעמיד ולקשט את העץ רק סביב 26-27 בדצמבר, אחרי התאריך של חג המולד, כדי שלא ייווצר בלבול. וכמובן היה שולחן החג עם רגל קרושה והגפילטע, לא כי זה ראש השנה אלא כי אצלנו הגישו גפילטע בכל חג או יום הולדת. היו מתנות שהגיעו בהפתעה לגמרי (ועד היום אין לי מושג איך ההורים שלי היו מתפעלים את כל הדבר הזה שפתאום המתנות הופיעו להן במסדרון באורח פלא). היו קלמנטינות כתומות קטנטנות שעד היום הריח שלהן מתחבר לי עם החג. היה השעון החגיגי בטלוויזיה עם חצות וכולם היו מברכים ומתקשרים לסבא וסבתא לברך גם אותם.
כל היופי בנובי גוד שזה חג של כולם, אבל גם חג של משפחה. וכן, זה חלק ממסורת של מאיפה באנו. יחד עם ז'בוטינסקי, אחד העם, ביאליק, לאה גולדברג, חנה רובינא, רחל המשוררת, דיזנגוף, בן גוריון ועוד רבים אחרים. וזה, בעיני, משהו שמאד חשוב לזכור לכולנו. גם למי שחוגג, גם למי שמסתייג מהחגיגה ובעיקר למי שמנסה לייצר דה-לגיטימציה של מגזר שלם סביב עץ אחד תמים.
שיהיו לכולנו חגים שמחים, נדליק נרות על החנוכייה, אורות על עץ אשוח ונגרש את החושך והבורות!
זה כל הסיפור של נובי גוד.
אין לו קשר לדת. יש לו קשר לחג המולד, אבל יש לו קשר גם לחנוכה (בדיוק כמו לשמיני במרץ יש קשר לפורים, אבל על זה – בפעם אחרת). מוסר השכל – כשהשיווק טוב, הכל טוב.
Comentarii