אם תחפשו בגוגל "איך להיות גבר אלפא?", תקבלו עשרות אלפי מאמרים, סרטונים, מדריכים ואתרים המוקדשים לנושא. לחלק מהם תתלווה תמונה של האל דרוגו מ-"משחקי הכס" (כנראה שמי שבחר את האילוסטרציה מעולם לא קרא את הספר או לפחות לא צפה בסדרה), באחרים תראו תמונת אילוסטרציה של גבר עם שיער שופע, קל לסת משורטטת בדיוק כמו השרירים, חליפה מחויטת או, לחלופין, מעיל עור ואופנוע.
לעתים תראו אותו מחזיק חבילות של שטרות של כסף, בקיצור – אחד שמשדר הצלחה, גבריות (מתנצלת על האוקסימורון), דומיננטיות, מנהיגות ואסרטיביות. הטייפקסט הזה מוכר לכולנו ברומנים "רומנטיים" וספרות ארוטית. גבר "אלפא" הוא בדרך כלל גם "הזר הגבוה המסתורי", תמיד נרצה לתקן אותו כי הוא שבור מבפנים (ולא יעזור שאף אחת לפנינו לא הצליחה לתקן אותו, עדיין נהיה בטוחות שנצליח). לעתים קרובות הוא מרגל על או יוצא יחידה מובחרת (אתן עדיין לא מבינות מאיפה נפלו עלינו כל הנוכלים שהם טייסים / סוכני שב"כ או מוסד ובלבד שאין להם חשבון פייסבוק? גם כאן הוסללנו) וכמובן מוצג בתור מושא התשוקות של כל אישה ומושא הקנאה של כל גבר.
אבל מאיפה הגיע הביטוי ויחד איתו כל רשימת התכונות הארוכה הזאת? שאלה מצוינת!
"בבאזל ייסדתי את מחקר הזאבים"
את הביטוי "זכר-אלפא" תבע חוקר בעל חיים בשם רודולף שנקל (Rudolph Schenkel) כשתיאר את המבנה החברתי ואת שפת הגוף של הזאבים. את המחקר שלו הוא ערך בגן החיות של באזל (שוויץ), שם בשטח של כ-200 מ"ר חיו כ-10 זאבים.
שנקל שם לב שבראש המבנה החברתי של להקת הזאבים תמיד עומד זוג. זכר-"אלפא" ונקבה-"אלפא". שניהם מגנים על מעמדם, כשהם שולטים בכל שאר הזאבים ומדכאים את התחרות מצדם.
המחקר של שנקל היה הראשון מסוגו ושם התחלה לשורה ארוכה של מחקרים דומים שנערכו על להקות הזאבים בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת. בשנת 1970 יצא ספרו של דויד מיץ' "הזאב: אקולוגיה והתנהגות של הזן הנכחד". הספר הפך מהר מאד לרב-מכר והפך את הרעיון על זכר-"אלפא" לפופולרי בקרב הציבור הרחב. למה רק זכר-"אלפא", אתם שואלים? כי עדיין, בשנות השבעים, רוב הסופרים, המרצים והחוקרים היו גברים. אגב, שנקל עצמו קרא לנקבה של הזכר הדומיננטי "bitch wolf", כינוי ספק מזלזל, ספק מעליב.
חוקרים אחרים גם פרסמו את ספריהם על זאבי "אלפא", וכולם באופן גורף הציגו את מערכת היחסים בקרב הזאבים כהיררכית וסמכותית, דומה למערכת צבאית.
תיאוריית "האלפא" של הזאבים השפיעה גם על שיטות אילוף הכלבים. מאלפי הכלבים רבים התחילו להשתמש בשיטות של ענישה כלפי הכלבים, גם אם אלה לא עשו שום דבר רע, במטרה לפתח אצלם את האופי של "אלפא". (שיטות אלה היו מקובלות עד תחילת שנות ה-2000, אז התחילו ליישם את שיטת החיזוק החיובי, כשהכלב לא נענש, אלא מקבל פרסים על התנהגות טובה).
גבר "אלפא": לא מה שחשבתם
ובכן, בכל המחקרים שתמכו בתיאוריית "האלפא" הסמכותית והשתלטנית, היה פגם אחד משותף, מאד משמעותי. כולם, ללא יוצא מן הכלל, נערכו על הזאבים בתנאים שבי, שהיו מאד שונים מתנאי החיים של הזאבים בטבע. דויד מיץ', אותו אחד שבזכותו הביטוי "זכר-אלפא" הפך לנרדף למילים של תחרותיות, הישגיות, דומיננטיות ושליטה בעולם הבני אדם, הבין שטעה. את המחקר הבא שלו הוא ערך במינסוטה, בתנאים מחייהם הטבעיים של הזאבים והגיע למסקנה שונה לחלוטין מאלה של המחקרים הקודמים.
כל להקת זאבים היא בעצם משפחה: אבא-זאב, אמא-זאבה וילדים. לפעמים מצטרפים ללהקות גם זאבים צעירים שעדיין קטנים מדי כדי להקים להם להקה משל עצמם. אבא-זאב צד, ומביא את האוכל לגורים בקיבתו. הוא מקיא את האוכל והקטנים אוכלים. בדרך כלל, אבא-זאב צד בקרבת מקום, כדי לא להתרחק ולא לחשוף את האם ואת הילדים לסכנות בחוץ. כשהגורים גדלים, הם מקימים משפחה-להקה משלהם. זוגיות הזאבים היא זוגיות לרוב מונוגמית. אכן, יש קרבות בין הזאבים, אבל לרוב אלה הקרבות בין הלהקות, על השטח. מחקר נוסף שנערך בילוסטון, למשל, מראה שהלהקה יכולה להיות גם משפחה מורחבת – יותר מזוג אחד, כלומר, אבא, אמא, דודים, דודות, ואחיינים. לפעמים אלה גם להקות קטנות יותר: אבא, אמא ושני גורים, כי האחרים פשוט לא שרדו.
כשהבין את הטעות שלו, פרסם מיץ' מאמרים רבים בנושא ובמקביל ביקש מהמוציא לאור להפסיק לשווק את הספר שלו, כי הוא לא עדכני ולא מדויק. העורך, אמנם, לא רצה להפסיד את התרנגולת שמטילה ביצי זהב וניאות להפסיק את שיווק הספר רק בשנת 2022.
רוצים להיות זכר "אלפא"? תהיו עידן עמדי
כשעמדי, עדיין פצוע וחבוש, עמד במסיבת העיתונאים ודיבר על חבריו שנפלו בשדה הקרב, הלב של כולנו החסיר פעימה. "הנה, מנהיג אמיתי". ובכן, גם אצלנו בישראל, בחברה בה הסמכותיות והקשיחות המסקולינית הן הנורמה, חל השינוי המיוחל.
התחלנו עידן חדש: גבריות ללא תנאי, שלפעמים הופכת לרעילה ופוגענית, מפנה את מקומה לגבריות חדשה. גבריות שהחוסן שלה מתבטא דרך הרוך, דרך האמפתיה: דני קושמרו, תמיר סטיינמן, דניאל הגרי וכמובן, עידן עמדי. רק חבל שהיה צריך לקרות כל כך הרבה דברים נוראיים בדרך, כדי שנתחיל להבין זאת.
Comments